מערת הנטיפים (מערת שורק), הממוקמת בלב יער ארצות הברית סמוך לבית שמש, היא אחת מפלאי הטבע המרהיבים של ישראל. במשך מיליוני שנים, טיפות מים סבלניות יצרו עולם תת-קרקעי קסום של נטיפים וזקיפים, המשתנה ומתפתח עד היום. הביקור במערה הוא מסע אל עולם תת-קרקעי מופלא, שכמו נלקח מדפי האגדות. בחלל המערה הענקי נחשפת תצוגה מרהיבה של תצורות סלע ייחודיות, שנוצרו בתהליך גיאולוגי איטי ומתמשך. כל נטיף וזקיף במערה מספר סיפור של אלפי שנים, והמבקרים זוכים להציץ אל תוך אחת התופעות הגיאולוגיות המרשימות בעולם.



מערת הנטיפים היא חלק מגן לאומי מסודר של רשות הטבע והגנים. אל פנים המערה ניתן להיכנס עם מדריך בלבד, ורשות הטבע והגנים מפעילה כאן מדריכים ייעודיים בכל שעות היום. ההדרכה כאן מעשירה את חווית הביקור ומעניקה הסבר מעניין על התופעה המיוחדת ועל מה שתראו בתוך המערה. הכניסה אל המערה היא בתשלום, או בחינם למנויי מטמון.
כבר לאחר חניית הרכב אפשר לחוות ביופי של האזור. בכניסה לכן הלאומי יש תצפית מרהיבה לכמה כיוונים, שממנה ניתן לראות את בית שמש ואת המחצבות הפעילות כאן (ותכף נסביר גם את הקשר שלהן למערה). תצפית נוספת על אזור שפלת יהודה, וביום עם ראות טובה אפשר לראות אפילו את אשדוד. הדרך למערה דורשת ירידה של 150 מדרגות עד לפתח המערה, ועלייתן בחזרה בסיום. המדרגות הן רחבות ונוחות והנוף היפהפה מעט מסיח את הדעת, כך שזה עובר יותר מהר ממה שאתם חושבים. חשוב לציין כי ישנה אפשרות לבקש לרדת עם הרכב עד למטה, קרוב לכניסה למערה, ולעקוף את המדרגות (בד"כ מאושר לנכים). מי שמגיע לכאן עם תינוקות, את העגלה מומלץ להשאיר ברכב ולהצטייד עם מנשא.
זוכרים את המחצבה מהתצפית? אז המערה המופלאה הזו התגלתה בעקבות פיצוץ במחצבה אשר חשף את פתח המערה והביא אנשים לחקור את מה שיש בתוכה. מערת הנטיפים הזו ממוקמת בשטח חורש טבעי נרחב והיא נחשבת לאחת היפות והמיוחדות במערות הארץ. חברת רשות הטבע והגנים, שאמונה על שמירת המקום וממשיכה גם את המחקר במערה, מוציאה מדי יום סיורים מסודרים עם מדריך שייתן לכם קצת רקע ויסביר לכם מה בעצם אתם רואים במערה. לפני הכניסה למערת הנטיפים תוכלו גם ליהנות מסרטון קצר שמסביר על גילוי המערה, על אופן היווצרות הפלא הזה ועל השמירה על המקום והמשכיותו. כדי להגיע לכאן תוכלו לרשום בוויז: מערת הנטיפים רשות הטבע והגנים.


הסבר על התופעה על פי רשות הטבע והגנים:
מערת הנטיפים נוצרה בעקבות תהליכי המסה והשקעה של סלעי דולומיט וגיר שיצרו נטיפים וזקיפים רבים ומגוונים בצורותיהם כגון נטיפי מקרוני, עמודים, אלמוגי מערות, וילונות, אוזני פיל ושלל צורות אחרות. מערות נטיפים נוצרות בסלעי גיר ודולומיט. בתחילה מתרחש תהליך של המסת הסלע: מי הגשמים המחלחלים דרך הקרקע ממיסים בדרכם את הפחמן הדו־חמצני שריכוזו בקרקע גבוה והופכים לחומצה חלשה.
חומצה זו מכונה "חומצה פחמתית", והיא מסוגלת להמיס את סלעי הגיר והדולומיט בתהליך איטי מאוד הנמשך אלפי שנים. המים החומציים מחלחלים לאורך סדקים, מרחיבים אותם ויוצרים חללים גדלים ההופכים למערות. כשטיפת המים מגיעה לחלל המערה מתחיל תהליך ההשקעה של הסלע: הפחמן הדו־חמצני שהיה במים נפלט, ובעקבות זאת שוקע החומר הגירני (סידן פחמתי) שהיה מומס במים ובונה את הנטיפים, את הזקיפים ואת יתר צורות ההשקעה במערה. פיזורם של הנטיפים והזקיפים במערה אינו אקראי – סידורם עוקב אחר סידור הסדקים בתקרת המערה.
נטיפים
הנטיפים גדלים מתקרת המערה וצומחים כלפי מטה. סביב טיפת המים שהגיעה לתקרת המערה, מתגבשת מעין טבעת של סידן פחמתי, ודרכה עוברת הטיפה הבאה. טבעת מצטרפת לטבעת ונוצר צינור דקיק וחלול שדרכו זורמות טיפות המים. צינורות אלו גדלים בקצב איטי מאוד, והם מתארכים בשיעור ממוצע של 0.2 מ"מ בשנה. כאשר צינור כזה נסתם, המים עוברים לזרום על פניו החיצוניים של הנטיף, וצורתו הופכת לחרוט עבה בבסיסו, צמוד לתקרת המערה וצר בקדקודו. לעתים זרימת המים אינה אחידה והנטיפים מתפתחים בצורה לא סימטרית ויוצרים צורות של "בדים" ושל "אוזני פיל".
זקיפים
טיפות המים הזולגות מתקרת המערה ומן הנטיפים יוצרות את הזקיפים – משקעים הצומחים מקרקעית המערה כלפי מעלה. כאשר קצב הטפטוף מהיר מקצב ההשקעה, הטיפות נושרות, מתנפצות אל הקרקעית, ורק אז שוקע החומר המומס בהן. השקעה בלתי אחידה זו יוצרת זקיפים בצורות שונות: "כובעים מקסיקניים", "פגודות" ושלל צורות אחרות.
הנטיף והזקיף שתחתיו עשויים להתחבר זה אל זה וליצור עמוד. גם עמודים אלו יכולים להתחבר זה לזה, ליצור מסכים וכך לחלק את המערה לחללים קטנים יותר. הצורות המרהיבות נוצרו במהלך מאות אלפי שנים, אך אזורים רבים במערה עדיין פעילים, והנטיפים והזקיפים שבהם ממשיכים לגדול. עדות לכך היא קולות טיפות המים הנופלות ומתנפצות על קרקעית המערה. כדי שתהליכי היווצרות המערה ימשכו, מקפידים לשמור בה על תנאי אקלים קבועים: 22 23 מעלות צלזיוס ו־90 100 אחוזי לחות.
מערת הנטיפים
כלי עזר מחקרי – לצד יופייה של המערה היא משמשת חלון הצצה למתרחש מתחת לפני האדמה. בעזרת בדיקת ריכוזי הטריטיום (איזוטופ רדיואקטיבי של מימן), אפשר ללמוד מהו משך הזמן שלוקח למי הגשמים להגיע מפני השטח למערה. נמצא שזמן נדידת המים במערת שורק אינו אחיד – בין ימים ספורים ל־35 שנים. התהוות מערות נטיפים היא תהליך ארוך מאוד, ולכן המערה אוצרת בחובה מידע רב וחשוב על האקלים הקדום ועל רעידות אדמה קדומות.
במהלך התהוותם הנטיפים והזקיפים מתעדים את הרכב מי הגשמים ואת כמותם, את טמפרטורת הסביבה ואת סוג הצמחייה שלאורך התקופות שבהן נוצרו. כך אפשר לשחזר מה היו תנאי האקלים ששררו באזורנו באלפי השנים האחרונות. מחקרים אחרים משתמשים בסימני ההתמוטטות במערה ובנטיפים וזקיפים שבורים כדי לתארך רעידות אדמה קדומות.